ראס אל ח׳ימה – האמירויות שרוב המטיילים מפספסים - ומה הופך אותה לכל כך מיוחדת
- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 11 דקות
ראס אל ח׳ימה (Ras Al Khaimah), או כמו שמקצרים אותה – RAK ובשבילנו - ר.א.ק, היא אחד המקומות שהכי מפתיעים אנשים שמגיעים לאיחוד האמירויות.
אני פוגשת לא מעט מטיילים שמגיעים רק לדובאי, ואז מגלים במקרה (או בזכות המלצה 😉) שיש כאן עוד אמירות – אחרת לגמרי.
יש כאן ים, הרים, היסטוריה, כפרים ישנים – אבל מה שבאמת מרגיש שונה זה הקצב. הכל קצת יותר רגוע, פחות נוצץ, יותר מחובר למקום.
וזה בדיוק הקסם שלה.
ראס אל ח׳ימה
מה ההבדל בין ראס אל ח׳ימה לדובאי?
בדובאי הכל גדול, עמוס ונוצץ, העיר מציע אטרקציות רבות חדישות ומרגשות, בר.א.ק זה פשוט יותר רגוע.
אין מגדלים בכל מקום, והאווירה אחרת לגמרי. פחות לחץ, פחות עומס.
יש אזורים באמירות שאפשר לחוות איך האזור היה לפני הנפט והכסף, אזורים שעדיין שומרים על תחושה של פעם - עדיין רואים סירות דאו, מבצרים ישנים שלא ניסו לחדש יותר מדי, שוק שמכוון למקומיים ולא לתיירים, כפרי מורשת, חוות תמרים וגמלים.
זה לא מקום שבא להרשים –זה פשוט מקום שנעים להיות בו.
מה יש לעשות בראס אל ח׳ימה?
שאלת השאלות, והאמת? יותר ממה שנראה. קודם כל זה יעד מושלם למי שמחפש בטן גב - יש ריזורטים סופר מפנקים (ובמחירים הרבה יותר משתלמים מהקבילים שלהם בדובאי)
אבל, דם למי שלא מחפש לנוח עם קוקטייל על החוף (אגב, אלכוהול כאן זה לגמרי הדיבור - מרבית המלונות מציעים מסלול של הכל כלול, אבל גם מי שלא על בסיס הכל כלול יכול להתפנק מקוקטייל, יין או בירה במחירים משתלמים ביחס לאמירויות האחרות).
אבל זה ממש לא יעד רק לחופשה של מנוחה, יש הרבה מה לעשות, והכל יפורט בהמשך הכתבה הזו - אז תקראו עד הסוף.
אפשר להעביר כמה ימים בריזורט ולא לעשות כלום, ואפשר לצאת להרים, למדבר, או לעשות משהו קצת יותר פעיל.
מה שחשוב, זה שכאן אין תחושה של עומס וצפיפות –לא בכבישים, לא באטרקציות, ולא בלו״ז.
למי ראס אל ח׳ימה מתאימה?
לכולם, יש הכל מהכל אבל באיזי מי שרוצה לנוח. באמת לנוח. מי שמחפש אדרנלין
מי שמחפש תרבות והיסטוריה
מי שמחפש טבע
והמדריך שלנו יעשה לכם סדר
המדריך המלא על ראס אל ח׳ימה
אתרים היסטוריים
מצודת דהאיה Dhayah Fort
מצודת דהאיה (Dhayah Fort) נמצאת על גבעה בגובה של כ־70 מטר מעל הקרקע, והיא אחת מנקודות התצפית היפות בראס אל ח׳ימה. מסביבה יש הרים, מטעי תמרים, ונוף שנפתח רחוק – עד הים ואפילו לכיוון עומאן בימים בהירים.
זו המצודה ההררית היחידה שנשארה באיחוד האמירויות, והאזור עצמו מיושב כבר אלפי שנים, עוד מתקופת הברונזה. המבנה שרואים היום נבנה במאה ה־19 מלבני בוץ, והיה חלק מקרב חשוב ב־1819 בין הבריטים לבין שבט אלקאסימי ששלט (ועדיין שולט) באזור.
כדי להגיע למעלה עולים בערך 239 מדרגות – לא משהו קשה במיוחד, אבל כן מורגש, במיוחד אם מגיעים בשעות החמות של היום (העליה אינה מוצלת). למעלה מחכה נוף פתוח לגמרי של מטעי דקלים, הרי חג׳ר וכל אזור נווה המדבר של דהאיה. זה מסוג המקומות שכדאי לעצור בהם רגע, ולא רק לעלות, לצלם ולרדת. המבצר אומנם קטן, אבל בעל חשיבות היסטורית - זה ה״מצדה״ שלהם, הקרב האחרון מול הבריטים קרה כאן, ושהם הפסידו הבריטים נצחו את המעוז האחרון ובכך הפכו את האזור לאזור תחת חסות בריטית (מצב שנמשך עד להקמת המדינה כפי שהאי כיום).
מתחת למצודה יש מבנה גדול יותר, ששימש בעבר את התושבים בזמן סכנה. באזור פזורים גם מגדלי שמירה ישנים, שבעזרתם היו מתקשרים בין חלקים שונים של האזור. יש כאן גם מערכת השקיה עתיקה שמביאה מים מההרים, וגם כמה קברים עתיקים מתקופת Wadi Suq – משהו שפחות רואים במקומות אחרים באמירויות.
כפר המורשת - אל ג׳זירה אל חמרה
פנינים היו חלק חשוב מהחיים באזור הזה כבר אלפי שנים, עוד מתקופות פרה־היסטוריות, וזה משהו שממש רואים בהיסטוריה של האמירויות.
אל ג׳זירה אל חמרה, או “האי האדום”, היא כפר הפנינים ההיסטורי היחיד במפרץ שנשאר מהתקופה שלפני הנפט. זה מקום שנותן הצצה לאיך החיים כאן נראו פעם – אבל חשוב לדעת שהוא לא השתמר בצורה מושלמת.
במשך השנים הכפר ננטש, וחלק גדול מהמבנים נהרסו. מה שרואים היום הוא שילוב של שרידים מקוריים לצד עבודות שיקום, שנעשו בחסות השייח׳ סעוד בן סאקר אל קאסימי, שפעל להפוך את המקום לאתר מורשת.
השחזור עצמו נעשה בצורה די מדויקת, על בסיס עדויות של תושבים ותמונות מהעבר, כך שבסופו של דבר המקום כן נותן הצצה אמיתית לאיך נראו החיים בראס אל ח׳ימה ובאמירויות בכלל לפני גילוי הנפט.
עדיין אפשר לראות כאן את המבנה של כפר שלם – מבצרים, מגדלי שמירה, מסגדים, שווקים ובתים רבים, שנותנים תחושה של איך המקום עבד פעם.
הבתים עצמם נעים בין מבנים פשוטים לבין בתי סוחרים גדולים יותר, וכולם נבנו מחומרים מקומיים כמו אלמוגים, עץ מנגרובים ושכבות של צדפים ששימשו גם לניקוז מים. אפשר גם לראות עיטורים על חלק מהבתים, שמוסיפים קצת אופי לכל המבנים.
בסביבות שנת 1900 היו כאן כ־500 בתים, שאוכלסו בעיקר על ידי שבט אל זעאב. המנהיג שלהם, שייח׳ רג׳יב בן אחמד אל זעאבי, היה אחד החותמים על ההסכם עם הבריטים בשנת 1820.
השבט עצמו היה חזק ומבוסס, עם פעילות ענפה של דיג פנינים ודייג. אבל כשהתעשייה הזו התחילה להיחלש בשנות ה־20 של המאה הקודמת, האזור התחיל להשתנות.
בסופו של דבר, עם גילוי הנפט והמעבר לערים בסוף שנות ה־60 ותחילת ה־70, הכפר ננטש לחלוטין.
אחד הדברים היותר מעניינים לראות כאן היום זה דווקא שיטות הקירור השונות שהתושבים שילבו בבתים – פתרונות פשוטים וחכמים שהתאימו לאקלים המקומי, הרבה לפני מזגנים.
היום המקום נמצא ברשימת ההמתנה של אונסק״ו, והוא נותן תמונה די ברורה של איך נראו החיים כאן לפני כל הפיתוח שאנחנו מכירים היום.
מסגד מוחמד בן סאלם
מסגד מוחמד בן סאלם (Mohammed bin Salim Mosque) עומד בעיר ראס אל ח׳ימה מאז המאה ה־18, והוא עדיין משמש את תושבי האזור עד היום. בעבר הוא שירת גם את משפחת השייח׳, שהתגוררה בקרבת מקום – במצודה שבה היום נמצא המוזיאון הלאומי.
לאורך השנים המסגד עבר כמה שיפוצים, ובשחזור האחרון נעשתה עבודה יותר “נקייה” – הסירו תוספות מודרניות כדי לחשוף ולהחזיר את המראה המקורי של המבנה, שבנוי מאבן אלמוגים ומכוסה בשכבות של טיח מסורתי.
בחפירות ארכיאולוגיות באזור התגלה שבעצם עמד כאן מסגד קדום יותר, מסוף המאה ה־18. זה גם מתחבר לרישומים היסטוריים שמראים שכבר במאה ה־16 היה כאן מסגד.
המבנה מהמאה ה־18 נהרס במהלך התקופה של הקרבות עם הבריטים בשנים 1819–1820, אבל זמן קצר לאחר מכן נבנה מסגד חדש על אותם יסודות.
אחרי הביקור כאן, שווה להמשיך ברגל לכיוון השוק הכוויתי שנמצא ממש במורד הרחוב, שמתחיל מאזור שוק הדגים – זה אזור מקומי יותר, פחות מתויר, וכיף פשוט להסתובב בו קצת.
המוזיאון הלאומי של ראס אל ח׳ימה
המוזיאון הלאומי של ראס אל ח׳ימה נמצא במבנה שהיה בעבר ארמון של משפחת השליטים (אל קאסימי), וזה כבר נותן לו תחושה קצת אחרת ממוזיאונים רגילים.
בפנים יש שילוב של ממצאים ארכיאולוגיים, סיפורים על חיי היום־יום באזור בעבר, ותצוגות שקשורות למסחר, דיג פנינים והחיים לפני עידן הנפט.
זה לא מוזיאון גדול או “כבד”, אבל כן נותן הקשר למה שרואים מסביב – במיוחד אם הייתם במצודת דהאיה או באל ג׳זירה אל חמרה.
הוא גם משתלב ממש טוב עם ביקור במסגד מוחמד בן סאלם ובשוק הכוויתי הסמוך, ואפשר לשלב את שלושתם לאותו סיבוב רגוע באזור.
אטרקציות
ספארי מדבר
ראס אל ח׳ימה נותנת גם הצצה לחלק המדברי של האמירויות – אבל חשוב לדעת שהחוויה כאן די דומה למה שמכירים מדובאי.
גם כאן מדובר על ספארי במדבר, עם כל מה שזה כולל: נסיעה על דיונות, גלישה על חול, רכיבה קצרה על גמלים, וסיום הערב במחנה עם אוכל, מופעים ואווירה מדברית.
בערב עצמו יושבים במחנה, יש מוזיקה, מופעים ואירוח מקומי עם קפה, תה ותמרים. האוכל מבוסס על מטבח מקומי, פשוט יחסית אבל טעים, ומבושל בשיטות מסורתיות.
זה שילוב של חוויה שמבוססת על המסורת הבדואית, יחד עם אטרקציה תיירותית – וכל אחד חווה את זה קצת אחרת.
רוצים להרחיב על ספארי מדבר? כנסו לפוסט המורחב שלי בנושא רוצים להזמין את ספארי ישירות - כנסו ללינק
מסלול מירוצי הגמלים אל סוואן (Al Sawan)
באיחוד האמירויות, גמלים הם הרבה מעבר לחיה – הם חלק מההיסטוריה ומהחיים במדבר. בעבר הם סיפקו כמעט הכל: מזון כמו חלב ובשר, חומרים כמו צמר ועור, וגם שימשו כאמצעי תחבורה.
עד היום יש להם מקום חשוב בתרבות המקומית, במיוחד סביב מירוצי הגמלים – תחום שממשיך להיות מאוד נוכח גם היום.
האימונים מתחילים כבר מגיל צעיר, לרוב יחד עם האמא, מה שיוצר קשר חזק וגם עוזר לגמל הצעיר להתרגל למסלול.
במירוצים עצמם משתתפים גמלים שמגיעים מגזעים שונים מהאזור – מהאמירויות, עומאן וסודאן – ונחשבים למהירים במיוחד, עם מהירויות שיכולות להגיע לכ־60–65 קמ״ש.
עונת המירוצים היא בדרך כלל בחורף ובאביב, והם מתקיימים בעיקר בסופי שבוע – שבת וראשון – מוקדם מאוד בבוקר (בסביבות 6).
בבקרים, המסלולים מתמלאים במאמנים ובימים בהם מתקיימות התחרויות, מאמנים ובעלים שמגיעים לצפות ולהתחרות. יש פרסים משמעותיים, כולל כסף ולפעמים גם רכבים.
זה לא אירוע “תיירותי” קלאסי – אלא משהו ממש מקומי , זו חוויה ששווה השכמה מוקדמת
אנקדוטה קטנה – במירוצים משתתפות רק נקבות.
עם השנים גם התחום הזה השתנה, והיום כבר לא משתמשים בילדים שידרבנו את הגמלים, במקום זה יש רובטים קטנים, שמחוברים למערכת שליטה מרחוק ועוזרים למאמנים לשלוט בגמל במהלך המירוץ.
זה שילוב קצת מוזר בין מסורת לטכנולוגיה, אבל זה עובד – וגם פתר בעיות שהיו בעבר מאחר והיו צריכים ילדים צעירים מאוד כרוכבים.
עוד דבר ששווה לדעת: במקביל למירוץ עצמו, נוסעים לאורך המסלול רכבי 4x4 עם המאמנים או הבעלים שמלווים את הגמלים ומעודדים אותם תוך כדי.
זה יוצר אווירה די ייחודית – לא משהו “מתוקתק” לתיירים, אלא אירוע מקומי עם הרבה אנרגיה.
הר ג׳אבל ג׳ייס
מסלולים רגליים וטרקים
ראס אל ח׳ימה היא גם המקום שבו נמצא ג׳בל ג׳איס – ההר הגבוה ביותר באיחוד האמירויות, שמגיע כמעט לגובה של שני קילומטר מעל פני הים.
זה אזור שמגיעים אליו בעיקר בשביל הנוף והאוויר הפתוח, אבל יש כאן גם מסלולי הליכה למי שרוצה לגלות את הטבע. יש כמה מסלולים באורכים ורמות קושי שונות, כך שגם מי שלא מטייל מנוסה יכול למצוא משהו שמתאים לו.
במהלך הטיול אפשר לראות בעלי חיים מקומיים כמו עיזי הרים, ציפורים ולעיתים גם חמורים שמסתובבים באזור.
חשוב להגיע מוכנים – עם נעליים טובות, הגנה מהשמש, והרבה מים. יש מסלולים שכוללים עליות או ירידות במדרונות תלולים, ולא כולם מרגישים בנוח עם זה.
עוד כמה דברים שכדאי לזכור: לבחור מסלול שמתאים לכולם בקבוצה, לבדוק את מזג האוויר (לא רק מבחינת קור, אלא גם לוודא שלא צפוי גשם – זה אזור שמועד לשטפונות), לא לצאת לבד, להישאר על שבילים מסומנים, ולהודיע למישהו מראש לאן הולכים ומתי מתכננים לחזור.
זה לא טיול “מורכב”, אבל כן כזה שדורש קצת תשומת לב – ובתמורה מקבלים אחד האזורים הכי יפים ושקטים באמירויות.
בסופו של דבר, ג׳בל ג׳איס זה שילוב של טבע ואקשן – כל אחד לוקח מזה משהו קצת אחר.
עם קצת הכנה מראש ובלי לזלזל בתנאים, זו חוויה מאוד כיפית וממש שווה את זה.
Sledders - מגלשות הרים
הוא מגלשת הרים שנמצאת בג׳בל ג׳איס, ונותנת חוויה די כיפית למי שמחפש משהו קצת יותר מהליכה ונופים.
המסלול באורך של כ־1.8 ק״מ, והמהירות יכולה להגיע עד בערך 40 קמ״ש – אבל בגלל שיושבים נמוך מאוד לקרקע, זה מרגיש הרבה יותר מהיר.
הנסיעה עצמה נמשכת בערך 8 דקות, עם פניות וירידות לאורך הדרך.
כל מתקן מתאים לשני אנשים, ויש חגורות בטיחות וידית לשליטה במהירות, כך שכל אחד יכול לקבוע את הקצב שנוח לו.
המתקן בנוי לפי תקני בטיחות בינלאומיים, כך שזה מרגיש די בטוח – גם למי שלא מחפש אקסטרים.
נכון לכתיבת הפוסט, המתקן אינו פתוח, ומוזמנים לעקוב אחרינו ברשתות החברתיות כדי להתעדכן כשיחזור לפעול.
פארק התצפית ג׳אבל ג׳יס
פארק התצפית של ג׳בל ג׳איס הוא אחד המקומות היותר נגישים לראות מהם את הנוף של האזור.
הנסיעה לשם היא חלק מהחוויה – בערך 30 ק״מ של כביש הררי שמתפתל למעלה עד לגובה של כ־1250 מטר. בדרך רואים איך הנוף משתנה לאט לאט – מהמדבר והשטחים הפתוחים למטעי תמרים ואז לאזור הררי יותר. הדרך עצמה מאוד נוחה לנסיעה, ומתאימה לא רק לרכב אלא גם למי שמגיע עם אופנועים או אופניים.
למעלה יש כמה נקודות תצפית מסודרות, עם מקומות לעצור ולהסתכל על הנוף – הרי חג׳ר, הדיונות ובימים בהירים גם לכיוון הים.
זה מקום קל לעצירה, בלי צורך בהליכה או מאמץ, ופשוט ליהנות מהשקט ומהמרחב.
אגב, המקום עובד גם בצורה די חכמה מבחינת קיימות – בלילה התאורה מופעלת על אנרגיה סולארית.
לפארק יש שני חלקים כך שמביטים לשני הצדדים של ההר - צד אחד משקיף על הרכסים הסובבים ואילו הצד השני משקיף אל כיוון הים (מהמם בשקיעה)
האומגה הארוכה בעולם - Jais Flight
ה־Jais Flight שנמצא בג׳בל ג׳איס הוא האומגה הארוכה בעולם, באורך של כ־2.8 ק״מ.
זו לא האומגה היחידה באמירויות, אבל מה שמייחד אותה זה האורך, המהירות – וגם המיקום שלה, באמצע אזור הררי יפייפה ולא בתוך העיר.
הגלישה היא מעל ההרים והוואדיות, במהירויות שיכולות להגיע ל־120–150 קמ״ש, בגובה של בערך 1,600–1,700 מטר מעל פני הים. כל החוויה נמשכת כמה דקות, אבל היא כן מרגישה אינטנסיבית.
המנח באומגה הזו הוא בשכיבה - אתם מרגישים כמו סופרמן לאורך החוויה.
לפני שמתחילים מקבלים ציוד מלא והדרכה מצוות מקצועי, כך שגם אם זו פעם ראשונה – מרגישים בטוחים.
אחד הרגעים הזכורים הוא הסיום של הקטע המהיר, שמגיע לפלטפורמה תלויה עם רצפת זכוכית, משם ממשיכים באומגה בישיבה על מסלול שנמצא בגובה של בערך 80 מטר מעל הקרקע.
משם ממשיכים לעוד קטע קצר יותר ורגוע יחסית, שמחזיר לנקודת הסיום.
זה לא מתאים לכולם, אבל למי שכן – זו חוויה ששווה לשקול אם כבר מגיעים לג׳בל ג׳איס.
זו חוויה לא זולה, אבל שווה כל דירהם ( רוצים כרטיסים מוזלים? - לחצו כאן)
Jais Sky Tour - סיור אומגות
ה־Jais Sky Tour הוא מסלול אומגות שמורכב מכמה קווים קצרים יותר, ולא מאומגה אחת ארוכה כמו ה־Jais Flight.
מדובר בשישה קווים באורכים שונים – מכמה מאות מטרים ועד מעל קילומטר – שעוברים בין כמה נקודות על ההר.
המהירות הממוצעת היא סביב 60 קמ״ש, והחוויה מרגישה קצת פחות קיצונית מהאומגה הארוכה, אבל עדיין בהחלט נותנת תחושה של אדרנלין.
המסלול נמצא בגובה של מעל 1,600 מטר, ובמהלך הגלישה יש נוף פתוח להרי חג׳ר מכל הכיוונים.
הפעילות כולה נמשכת בערך שעתיים, וכוללת מעבר בין כמה פלטפורמות שמחוברות ביניהן באומגות.
בסוף יש גם מעבר על גשר תלוי בגובה של כ־300 מטר – חלק שמרגיש שונה מהגלישה עצמה, אבל מוסיף לחוויה.
זה מתאים למי שרוצה חוויה קצת יותר מגוונת ולא רק גלישה אחת ארוכה – ואם אתם כבר מגיעים לג׳בל ג׳איס, זו אופציה ממש נחמדה לשלב ביום הטיול.
ובאופן אישי – למרות האדרנלין המטורף של האומגה הארוכה, זו חוויה שלדעתי יותר כיפית, וגם נהנים ממנה לאורך יותר זמן.
לכרטיסים ועצות נוספות - דברו איתי
Bear Grylls Explorer Camp – חוויית הישרדות והשטח
מחנה Bear Grylls בג׳בל ג׳איס הוא מקום שמיועד למי שמחפש חוויות קצת יותר “שטח” – אבל בצורה מסודרת ומודרכת.
הפעילויות כאן מבוססות על שיטות ההישרדות שמזוהות עם Bear Grylls, ומותאמות לתנאים של ההרים והמדבר באזור. לומדים דברים בסיסיים של התמודדות עם תנאי שטח, עבודה בצוות וקצת יציאה מאזור הנוחות.
יש כאן מסלולים שמתאימים ליחידים, משפחות וקבוצות, כולל קורסים שמיועדים להורים וילדים (בדרך כלל בגילאי 8–17, עם ליווי של מבוגר).
מי שבוחר באופציה של לינה נשאר ללילה בתנאי שטח פשוטים יחסית – לא מלון, אבל כן עם מה שצריך. זה כולל ציוד בסיסי, אוכל, וחוויה של “קמפינג” יותר אמיתי.
בסוף הפעילות מקבלים גם תעודה קטנה למזכרת, אבל זה פחות העניין – החוויה עצמה היא המרכז.
חשוב לדעת שהפעילות תלויה במזג האוויר.
למי שפחות בקטע של קורס הישרדות מלא, יש גם פעילויות קצרות יותר כמו טיפוס, סנפלינג, ירי בחץ וקשת ופארק חבלים.
ה־Jais Ropes Course שנמצא בתוך המחנה הוא מסלול מכשולים בגובה של כ־10 מטר מעל הקרקע, עם כמה שלבים בדרגות קושי שונות.
זה לא מתאים לכולם, אבל למי שמחפש משהו קצת אחר – זו חוויה מעניינת לשלב בביקור בג׳בל ג׳איס.
חוות הפנינים סווידי
בשמחה 💙 הוספתי את זה בצורה טבעית שמתאימה לקול שלך:
לפני שהאמירויות הפכו למה שאנחנו מכירים היום, עם גורדי שחקים ונפט, עיקר הפרנסה כאן הגיע דווקא מהים – מדיג פנינים.
כבר לפני אלפי שנים (כ־7,000 שנה) צללו כאן כדי למצוא פנינים, וזה היה חלק מרכזי מהחיים לאורך כל המפרץ – מבחריין ועד ראס אל ח׳ימה. זה לא היה רק מקצוע, אלא ממש דרך חיים של קהילות שלמות שחיו ליד הים.
העולם הזה נעלם די מהר אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשנכנסו לשוק פנינים מתורבתות מיפן והביקוש השתנה. התעשייה כמעט ונעלמה – ורק אחר כך הגיע הנפט ושינה לגמרי את האזור.
ובכל זאת, המסורת הזו לא נעלמה לגמרי.
בשנת 2005 עבדאללה אל סווידי, בן למשפחה של צוללני פנינים, הקים את חוות הפנינים באל ראמס בצפון ראס אל ח׳ימה, לזכר סבו מוחמד. כילד הוא היה בטוח שסבא שלו חצי אדם חצי דג – כי הוא היה נשאר מתחת למים זמן ארוך וחוזר עם פנינים שנמכרו גם למשפחות מלוכה.
היום Suwaidi Pearl Farm היא החווה היחידה בעולם שמתמקדת בפנינים ערביות. היא נמצאת למרגלות הרי חג׳ר, בכפר דייגים קטן ושקט, מוקף מנגרובים.
הביקור מתחיל בשיט קצר בסירה מסורתית דרך המנגרובים, ואז עוברים הסבר על איך עבדו פעם צוללני הפנינים ומה זה דרש מהם.
בהמשך רואים גם את השיטות המודרניות לגידול פנינים, ובסוף פותחים צדפה מול המבקרים – עם סיכוי למצוא פנינה אמיתית בפנים.
גם מסבירים איך מדרגים פנינים ומה נחשב איכותי יותר או פחות.
החווה עצמה פועלת על אנרגיה סולארית, והפנינים שגודלו כאן הגיעו גם לבתי תכשיטים בינלאומיים.
זו אחת החוויות הכי שוות באזור, ומתאימה כמעט לכל גיל.
אני ממש ממליצה לשלב אותה בביקור בראס אל ח׳ימה – אצלנו בסיורים היא חלק אינטגרלי מהיום.
זה מקום שנותן להבין קצת יותר את ההיסטוריה של האמירויות, בצורה הרבה יותר מוחשית ממה שרואים בעיר.
תגובות